זיפיוס - יולי 2002

ההודעה שפשטה לה מהר בין כל חברי צוות ההצלה של מחמל"י ביולי 2002 סיפרה על דולפין ענק, עודו בחיים שנצפה בקרבת חוף סידנא-עלי בהרצליה. ראשונים לדווח היו המצילים מהחוף שצפו בחייה הענקית מתקרבת אל קו החוף ודיווחו על כך לאנשי רשתג"ל ותנו לחיות לחיות. אלו העבירו את הידיעה למתנדבי מחמל"י שהצטיידו בזריזות בערכות ההצלה המוכנות במיוחד למקרים מעיין אלו ומיהרו לחוף.

ראשונה להגיע לחוף הייתה שרה-לי מרכזת צוות דרום שמייד לקחה פיקוד כשהיא נעזרת במצילים יצאו לעבר מי שהסתבר להיות לויתן, רכובים על אופנועי ים. בזהירות כיוונו שרה-לי והמצילים את הלויתן לכיוון החוף, זה היה פסיבי למדי ונשם בכבדות רבה. הלויתן הושם על אלונקה מיוחדת, המותאמת לגופם של דולפינים ולויתנים קטנים ולה פתחים מיוחדים לסנפירי הצד, על מנת שיהיה קל יותר לשמור עליו בגובה פני המים כך שיוכל לנשום בחופשיות. לויתנים הם יונקים בעלי ריאות, ממש כמונו, המסוגלים לצלול לפרקי זמן של כשלושים דקות ויותר (תלוי במין) בעצירת נשימה, משעולים הם חזרה לפני המים די להם במספר נשימות איוורור הנמשכות כחצי דקה בטרם ישובו לצלול, לכן ממש כמונו ובניגוד לדגים צריכים היונקים הימיים גישה אל פני המים לשם נשימה, אם גישה זו לא מתאפשרת, כמו שקורה ליונקים ימיים הנתפסים ברשתות דייג, מתה החיה לבסוף מטביעה וחנק. למרות כל מאמצי ההצלה, של מתנדבי צוות ההצלה של מחמל"י ומתרחצים בחוף שנשאו את האלונקה בזהירות רבה בין הסלעים החדים שכבר פצעו בלויתן בנסיונותיו הקודמים לעלות לחוף, חדל זה מלנשום לאחר מספר דקות ומותו נקבע. עוז גופמן מייסד מחמל"י, שהגיע לחוף, החליט להעביר את הלויתן למתקני מרכז הסיוע בבית הספר הימי "מבואות ים" במכמורת לשם ביצוע נתיחה לקביעת סיבת המוות, כמקובל בארועים כאלו.

תוצאות נתיחה זו העלו עד כה כי הלויתן הזכר היה במצב של תת תזונה נוראי, ההערכה היא כי הוא היה רזה ב150-200 קג' ממשקלו המיועד. מדובר בפרט צעיר שאינו יונק עוד, זאת על פי ממצאים בקיבתו, אך על לשונו עדיין בלטו בליטות קטנות הקימות אצל גורים ומשמשות לאחיזת פיטמת האם בעת היניקה. למנתחים היה קשה לקבוע את המין (Specie) הספציפי של הלויתן, השייך למשפחת לויתני המקור ולתת הסדרה לויתני השיניים. הרזון החריף שלו הקשה על זיהויו ורק לאחר מספר ימים בהתיעצות עם מומחים מחו"ל נקבע בוודאות שמינו הוא- זיפיוס חלול חרטום (Ziphius cavirostris). על גופו מבחוץ ובתוך רקמות הגוף, בעיקר בכליות נמצאו טפילים רבים. אף כי טפילים מתאכסנים כמעט בכל גוף חי בגודל כזה ואף בגוף האדם, ניכר כי בריאותו של פרט זה הייתה ירודה מאד ובדיקות המעבדה יעמדו על חלקם של הטפילים במצבו. ללויתן שלוש קיבות בדומה לחלק מהבהמות, מתוכן הוצאו ארבעה וחצי ק"ג של שקיות ניילון. עוד נמצאו בקיבותיו חלקי תמנונים הנמנים על מזונו הטבעי. נראה כי לא היה די בכמות אותה טרף הפרט החולה בכדי למלא את רעבונו ואולי משום כך החל לבלוע שקיות ניילון אותן זיהה בטעות כטרפו או שבלע אותן בשל זמינותן רק בכדי להשביע את רעבונו ולהתמלא. התנהגות זו מוכרת גם בדולפינים ובצבי ים ולכולם היא מכת מוות אחרונה, השקיות מזהמות באלפיהן את מימי הים, חלקן שקועות, אחרות צפות והנותרות מרחפות בגוף המים, דומות לעיתים לבע"ח אחרים כמו מדוזות ורכיכות שונות. ללויתנים ולדולפינים אפשרות להעלות גירה בדומה לבהמות, ובעולם מוכרים דולפינים המכניסים אבנים לקיבתם, כנראה בשביל לנקותה ואחר כך פולטים אותה חזרה מפיהם. אין הדומה לגבי השקיות הנתקעות בתוך הקיבה מבלי יכולת הוצאה עצמית. כמובן שקיבת היונק אינה מסוגלת לעכל חומרי ניילון אלו והשקיות הגדולות נדחסות לגושים החוסמים את המעברים אל הקיבות האחרות ואל המעי. בין אם היה הפרט חולה או בריא בטרם חמד לו שקית, שינוי תפריט זה יביא עליו את מותו בייסורים.

סיפורה של שרה - לי

קישור למגדיר המינים

חזרה